1. בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקש בהעדר הגנה ביום 18.10.12. על פי פסק הדין חויב המבקש לשלם למשיבים סכום של 24,976 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב המשיבים בתאונת דרכים מיום 10.3.12.
כן בפני תגובת המשיבים, המתנגדים בתוקף לביטול פסק הדין.
2. לטענת המבקש, כאשר קיבל לידיו את כתב התביעה העביר אותו למבטחת שלו, חברת ביטוח "הפניקס" (ולא "מנורה", שנתבעה על ידי המשיבים), וזו לא טיפלה בהגשת כתב הגנה, בשל תקלה כל שהיא. לגופו של עניין טוען המבקש, כי אמנם פגע ברכב המשיבים מאחור, אלא שהפגיעה היתה רק לאחר שרכב המשיבים פגע ברכב שעמד לפניו. לטענת המבקש, הנזק שארע לרכב המשיבים בחלקו הקדמי הוא יותר מ-50% מהנזק כולו, וחלק זה של הנזק אינו באחריותו.
3. לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, מאחר והוגשה באיחור, מבלי שצורפה לה בקשה להארכת המועד. עוד טוענים המשיבים, כי אין בפי המבקש כל הגנה, וכי גרסתו, לפיה פגע ברכבם לאחר שזה פגע ברכב הקדמי, אינה סבירה ואינה מקימה לו הגנה.
4. אמנם הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור, ללא בקשה להארכת מועד, אך איני סבורה כי דינה להידחות מטעם זה בלבד.
פסק הדין הומצא לידי המבקש ביום 6.11.12, כפי שעולה מאישור המסירה שבתיק ביהמ"ש. כבר ביום 8.11.12, כלומר - יומיים לאחר מכן, הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין, אלא שבבקשתו זו פרט את טענות ההגנה שלו כלל. ההחלטה שניתנה באותו יום העמידה אותו על הצורך בפירוט טענות אלו במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין (יצוין כי המבקש אינו מיוצג על ידי עו"ד). ההחלטה מיום 8.11.12 הומצאה לידי המבקש ביום 22.11.12. הבקשה שבפני הוגשה ביום 13.12.12.
עינינו הרואות, איפוא, כי מעת שנודע למבקש על פסק הדין שניתן נגדו, לא ישב בחיבוק ידיים, אלא ניסה לפעול לביטולו, תוך זמן קצר: בפעם הראשונה תוך יומיים לאחר שנודע לו על פסק הדין, ובפעם השנייה - כשלושה שבועות לאחר שנודע לו כי יש לפרט את טענות ההגנה בתצהיר.
אמנם ספירת המועדים מיום שהתקבל פסק הדין בידי המבקש ועד שהוגשה הבקשה שבפני יביא למסקנה, כי היא הוגשה באיחור של כשבוע (הזמן שחלף מיום 6.11.12 עד 13.12.12), אלא שספירה טכנית מעין זו מתעלמת לחלוטין מכך שהמבקש ניסה להגיש את בקשתו במועד, ופעל תוך זמן קצר לאחר שקיבל את ההחלטה מיום 8.11.12 על מנת להגיש בקשתו שנית.
בנסיבות העניין, ברי כי הפגיעה באינטרס ההסתמכות של התובעים בשל ביטול פסק הדין לא תהא גדולה. הללו היו מודעים לרצונו של המבקש להביא לביטולו של פסק הדין מעת שנודע להם על הבקשה מיום 8.11.12, ואף אם סברו, ביום 8.12.12, כי המבקש זנח את בקשתו, הרי שתוך זמן קצר נודע להם, כי לא כך הוא.
לאור כל האמור, איני סבורה כי יש לדחות את הבקשה מטעמים שבמועד הגשתה בלבד.
5. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.
כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53
כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).
ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית - אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.
אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83
ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00
אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).
אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי - סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).
6. בנסיבות דנן, אין עילה לביטול מחובת הצדק, שכן המבקש אינו מכחיש קבלת כתב התביעה לידיו.
המבקש טוען, כי העביר את התביעה לטיפול חברת הביטוח, וציפה כי כתב ההגנה יוגש על ידיה. מדובר במחדל מטעמו, ואף בהתרשלות בטיפול בכתב התביעה שהגיע לידיו, שכן לא היה רשאי להעבירו לחברת הביטוח, ובכך להפסיק לעקוב אחר העניין. עם זאת, העברת תביעות לטיפול חברת הביטוח היא עניין נהוג ומקובל, וכאשר המבקש ידע כי יש לו כיסוי ביטוחי תקף (שאף כיסה, לטענתו, את הנזק לרכבו-הוא), לא ניתן לקבוע כי המבקש זלזל בהליכי המשפט או בצד שכנגד, אלא לכל היותר התרשל במעקב אחר טיפולה של חברת הביטוח בעניין.
לגופו של עניין, למבקש גרסה משלו באשר לאופן קרות התאונה נשוא התביעה. על פי גירסת המבקש, אמנם לא יצא מתביעה זו בלא כל חיוב, שכן הוא אינו חולק על כך שפגע ברכב המשיבים מאחור, אך ייתכן כי סכום החיוב יהיה נמוך יותר משמעותית, ככל שתתקבל גרסתו העובדתית, ועל כן אין לומר, כי לא תצמח תועלת מביטול פסק הדין. בשלב הנוכחי, אין המבקש צריך לשכנע את ביהמ"ש באמיתות גירסתו, אלא די בכך שהוא מפרט מה היא ההגנה שבכוונתו להעלות, ושיש בכוחה של הגנתו, ככל שתתקבל, כדי לשנות את התוצאה.
7. לאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל, על רקע הכללים הנוהגים בפסיקה, ברי כי דין פסק הדין להתבטל, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבים.